גזר דין בתיק תפ"ח 1139-09

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת הדין מיום 8/5/12, בכל העבירות המפורטות בכתב האישום, דהיינו, בעבירות קשירת קשר לפשע וקשר לעוון, עבירות בניגוד לסעיפים 499(א)(1) ו- 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; בעבירת מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת - עבירה בניגוד לסעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; בעבירת איסור הכנסת חפץ אסור ואיסור העברת חפץ אסור - עבירות בניגוד לסעיף 41 בצירוף סעיף 52 וסעיף 42 בצירוף סעיף 52 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971.          

2. על פי העובדות בהן הורשע הנאשם בהכרעת הדין, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם עורך דין, חבר בלשכת עורכי הדין של ישראל.

      באותם מועדים, זיאד קוואסמה (להלן: "האסיר הביטחוני"), ריצה עונש מאסר ממושך       בכלא קציעות בגין עבירות ביטחון שנעברו על רקע         פעילות במסגרת             ארגון החמא"ס -           ארגון שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת על ידי שר הביטחון בתאריך 25/10/89 ושויך,      במסגרת מאסרו, לארגון החמא"ס.

סמוך לפני יום 6/7/09, קשר הנאשם קשר עם אחרים, ביניהם האסיר הביטחוני, לבצע עבירות מסוג פשע ועוון, דהיינו, לתת שירות לחמא"ס, להכניס חפץ אסור לכלא - טלפונים ניידים וכרטיסי זיכרון ("סים") עבור האסיר הביטחוני, ובכך גם להטעות את הסוהרים.          

      במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 6/7/09, סמוך לאחר השעה 8.00 בבוקר, על פי תיאום    מראש עם שירות בתי הסוהר, הגיע הנאשם לכלא על מנת להיפגש עם ארבעה אסירים,          וביניהם האסיר הביטחוני.         

במהלך שהייתו בכלא, בעודו ממתין להגעת האסירים לחדר המפגש, הניח הנאשם ידו על שלושה טלפונים ניידים, כשלאחד מהם מצלמה וכרטיס זיכרון וכן שני כרטיסי סים, וזאת על מנת להעבירם לאסיר הביטחוני.         

הנאשם נפגש עם האסיר הביטחוני בחדר מפגש לעורכי דין ולאסירים ונותר עימו לבד. במהלך המפגש, עטף הנאשם את הטלפונים הניידים וכרטיסי הסים על מנת להסתירם ולמנוע את זיהויים, והעבירם לאסיר הביטחוני, באמצעות דף נייר,             מתחת לדלת המהווה מחיצה ביניהם בחדר המפגש.

3. ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה להדגיש את חומרת העבירות של הברחת טלפונים סלולאריים הכוללים, בין היתר, מצלמה, לאסירים ביטחוניים.  לדבריה, טמונה סכנה לביטחון המדינה בביצוע העבירות בהן עסקינן. מהמציאות שנגלית בבתי המשפט ובתי הדין הצבאיים כאחד, פעילי הטרור מתאמים ומוציאים אל הפועל פעילות טרור גם מבין כותלי הכלא ובכלל זה תוך שימוש בטלפונים סלולאריים והנאשם היווה את החוליה המקשרת בין אותם אסירים ביטחוניים לבין הארגון העוין באמצעות הכנסת אותם חפצים אסורים. עוד הדגישה שהנאשם הוא עורך דין שחב בחובת נאמנות למדינה ובמעשיו ניצל בצורה צינית ופוגענית את מעמדו ואת האמון שניתן בו מתוקף תפקידו. הנאשם ביזה במעשיו את מקצוע עריכת דין. מעשה העבירה של הנאשם אינם מתמצים בעצם הפרת החוק ובפגיעה בביטחון המדינה עקב מעשיו, אלא ישנה גם פגיעה בציבור עורכי הדין אשר מתוכם הוא בא, בדימוי הציבורי כאנשי חוק ובאמון שמערכת אכיפת החוק רוכשת להם. לפגיעה באמון עלולות להיות בעתיד השלכות מעשיות בדמות הטלת תנאי פיקוח מחמירים על פגישות של עורכי דין עם לקוחותיהם בכלא. מעבר לאמור, מעשיו של הנאשם דרשו תכנון מוקדם שכלל, בין היתר, את רכישת או קבלת החפצים האסורים, הסלקתם, תיאום עם גורמים בכלא לשם עריכת הביקור וכו'. לנוכח כל האמור, סברה ב"כ המאשימה שיש להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת המתקרבת לתקופת המקסימום בגין עבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ועונש של מאסר על תנאי מרתיע.

4. ב"כ הנאשם במהלך טיעוניו לעונש ולאחר שהנאשם אמר את דברו בבית המשפט, הודיע כי עתה (הכרעת הדין), הנאשם מודה בהעברת הפלאפונים לאסיר, אולם אין הודאה בהכנסת הפלאפונים לכלא ובמתן שירות להתאחדות מותרת.

ב"כ הנאשם טען, כי ההרשעה בעבירה החמורה ביותר בכתב האישום, של מתן סיוע להתאחדות בלתי מותרת, מבוססת על חזקה עובדתית ואין מדובר בפוטנציאל קונקרטי של פגיעה בביטחון המדינה, ועל כן העבירה מצויה במדרג הנמוך של החומרה. ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה ובה הצביע על מקרים בהן הועברו מכשירים סלולאריים לאסירים ביטחוניים מבלי שהעבריין הואשם בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ולפיכך העונשים היו יחסית קלים. בנוגע לנאשם שבתיק שבפנינו ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בעובדה שמדובר במעידה חד פעמית. בפועל האירוע סוכל והפלאפונים לא הגיעו ליעדם. הנאשם הוא עורך דין ולהרשעתו תהיה השלכה גם ביחס להמשך תפקודו כעורך דין. הנאשם נעדר עבר פלילי והוא פעיל בארגונים חברתיים. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בהשתת עונש בן מספר חודשי מאסר בודדים ואף לשקול ריצויו בדרך של עבודות שירות.

5. הנאשם אמר את דברו בבית המשפט וביקש להתחשב בעובדה שהוא אב לארבעה ילדים, ללא עבר פלילי ופרנסתו היחידה היא בתחום עריכת הדין. כמו כן, הנאשם העיד על עצמו כפעיל חברתית בתחום הדו קיום בין ערבים ליהודים, בין היתר בכך שהקים קייטנה משותפת לשני המגזרים. כמו כן, הנאשם טען שהוא ייצג בבתי משפט פעמים רבות בהתנדבות. בנוסף, הנאשם טען כי בעת ההתקוממות בתחילת האינתיפאדה השנייה, הוא ואחרים דאגו להרגיע את הצעירים בכפר ובשל כך היה זה הכפר הערבי היחיד שלא היו בו פצועים או עצורים.

6. עד ההגנה לעונש, עפיף אברהים, אשר עובד במסגרת "עיר ללא אלימות" העיד, על היכרות ארוכת שנים עם הנאשם. העד העיד, כי הנאשם מתנדב במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות". הנאשם פעיל בתחום דו קיום בין ערבים ליהודים ובזימון קבוצות יהודיות לישובים ערביים.

7. מעשיו של הנאשם חמורים.

א.      עורכי דין הם ציבור גדול, מקצועי ומצפוני, העושה כמיטב יכולתו לטובת המיוצגים על ידו ובכך פועל הוא לטובת אינטרס הציבור בעשיית משפט צודק ומאוזן. בראייה כוללת הסנגור הינו "אורגן" חיוני במערכת אכיפת החוק. הוא משמש פה לחשוד, לעצור ולנאשם, בכך שהוא מייצג נאמנה את האינטרסים שלו, תוך שחובה עליו לשמור בקפדנות על החוק "... על כבוד המקצוע של עריכת דין ויימנע מכל דבר העלול לפגוע בכבוד המקצוע"(סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961).

למרות האמור, מסתבר, שגם כשעוסקים בציבור נורמטיבי ומוביל בחברה, יש צרכים של יצירת הרתעה ואמירה נחרצת וערכית שתבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה, שתזכיר לאותו חלק קטן ואולי זניח, שממעמד עורך הדין מתחייבות נורמות התנהגות מוסריות וחוקיות, והמעדיף על חשבון אינטרס הציבור והחוק עמדות עברייניות וסיוע לא כחוק לעבריינים, יענש בחומרה.

ב.       מקצוע עריכת הדין אינו מקצוע ככל המקצועות. יחסי האמון שבין עורך הדין ללקוח, אסור שיובילו לטשטוש הגבולות והתנהגות עבריינית של עורך הדין.

לצורך מילוי תפקידו כעורך הדין זוכה הוא לא רק לאמון הלקוח, אלא גם לאמון מיוחד מסוכנויות מערכת אכיפת החוק. אמון זה מבוסס על החובה לאפשר לעורך הדין לייצג באופן חוקי ונכון את הלקוח ועל תדמיתו המכובדת של המקצוע.

הנאשם ניצל לרעה את האמון שניתן בו, שעה שביצע את העבירות עם ובכך פגע באופן קשה בתדמית המקצוע וברקמת היחסים העדינים בין עורכי הדין למערכת אכיפת החוק בכלל ושב"ס בפרט. פגיעה באמון זה אינה רק פגיעה בסוכנויות אכיפת החוק ובעורכי הדין אלא בעקיפין גם פגיעה במי שנזקק לשירות שלהם.

בעניין זה ראה על"ע 1/89 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בת"א נ' עו"ד מאיר שפריצרר, מו(1) 105: